<h1>תוספות חכמי אנגליה — ביצה</h1>
<h2>דף כז.</h2>
[ביצה ט' ע"א] לימ' פליג' דשמו' דאמ' תרומ' חוצה לארץ אוכל והולך ואחר כך מפריש. פי' אלמ' קסבר שמוא' דהפרש' לאו תיקון, וא"כ הוי פליגא להא דאמרת אפי' גלגל עיסה מערב י"ט אין מפרישין בי"ט, א"כ אמ' דהפרשה הוי תיקון, כ"ש.
<h2>דף לד.</h2>
[ביצה כ"ז ע"ב] ה"ג דתניא מום [לא] יהיה בו קרי ביה לא יהייה. פי' שלא יטיל ביה, דלא יהיה משמ' ממילא אבל לא יהייה משמ' שלא יטיל בו מום, וכל משמ' שלא יגרום בו מום, דאין לי אלא שלא יהייה בו מניין שלא יגרום לו על ידי דבר אחר כו' ת"ל כל מום לא יהיה בו ופי'[רושו] כדפי' הקו'[נטרס] וכפי פירושו אתיא זו [ה]גירסא שפיר.
<h2>דף נו:</h2>
[ביצה ל"ט ע"ב] אלא שחלקו גדיים נגד תיישים. אז הוי כמו שחלקו בשוין כיון שלא נטלו כל אחד ואחד חלק בגדיים וטלאים א"כ לא הוי תורת ירושה ואז הוי שותפות, אבל (הוי) [אם נטלו] כל אחד חלקו בגדיים אז הוי תורת ירושה, ואז שוה משפט הירושה ליטול חלק בכל מין ומין, ולא הוי תורת לקוחו', ואמרינ' ברירה הוברר הדבר שזה נוטל חלקו ומה שהוא נוטל היה מוכן לו מחיי אביו והדרה תפוסת הבית למקומה, ויש פותרין הטעם שנפטרו לאו משום ירושה אלא משום לקוחות.
<h2>דף נח:</h2>
[ביצה י"ג ע"ב] כשם שתרומ' גדולה ניטלת מאומד. וק' מאי אומד שייך בתרומ' גדולה כיון שאין לה שיעור מן התורה שהרי חטה אחת פוטר את הכרי מדאוריית' ושיעור אחד ממ' ואחד מנ' ואחד מס' אינו אלא מדרבנן. (גמ') [גימגום].
